אחרי 18 עונות, כמעט חמש שנים(!), אינסוף שחקנים, אימונים, הצלחות, טעויות ואליפות עולם אחת, המשחק בשני היה המשחק האחרון שלי כמאמן הבוגרת. קיוויתי שנצליח לזכות בניחומים ולארח את אליפות אירופה, מה שהיה הופך אותנו לפייבוריטים ברורים לזכות בה. אבל לצערי הפסדנו בגמר, אולי לפחות שמח על כך שזה חסך לי את ההתלבטות אם לנסות להמשיך לעוד קמפיין או לא. מרגיש שלגמרי הגיע הזמן.
שמח ומודה לכם על הזכות לאמן את הנבחרת לאורך כל התקופה הזאת. מרגיש שעשינו התקדמות משמעותית כקהילה וכנבחרת ובסוף זה קודם כל בזכותכם ובזכות העבודה הנפלאה שעשינו כקהילה.
יש רשימה ארוכה מאוד של מאמנים שכנראה ראוי שאודה לה, אבל אני לא סומך על עצמי שלא אשכח מישהו כשאכתוב, אז אפילו לא מנסה. אבל אני מניח שאתם יודעים. תודה על העזרה בבחירת הטקטיקות, הזרימה עם רעיונות האימון הלעתים משונים למדי שלי. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות. לאמן שחקן לבוגרת זו דרך ארוכה ולא תמיד קלה, ואני מעריך מאוד מאוד את המאמנים שבחרו לעשות את זה, לא פעם גם במחיר פגיעה בקבוצה שלהם. מקווה שהרגעים הטובים שהשחקנים שאימנתם היו שותפים להם נתנו לכם סיפוק ואושר שהחזיר על ההשקעה הזאת.
יאללה, סקרן לראות מי יהיה המאמן הבא והאם הוא יצליח להביא לנו סוף סוף גם אליפות אירופה. תמיד כאן כדי לתמוך, לייעץ ולעודד את כולם לאמן גארדים ל-30 קפ וגבוהים ל-20 מסירה. אוהב אתכם.